למה רוב מחממי האמבטיה נהרסים (ואיך תיקנו את שלנו)
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. בגלל האדים העבים, הטיפות שנופלות מהכיור, ושינויי הטמפרטורה הדרמטיים – בעצם מדובר בחדר עינויים עבור הרכיבים החשמליים. רוב מחממי האינפרא-אדום הרגילים פשוט לא מסוגלים לעמוד בכך. הם נשרפים, נפגעים מקצרים חשמליים, ואז צריך לקנות מחמם חדש. רצינו לעצור את המעגל הזה. לכן התמקדנו בשני הגורמים שבאמת גורמים להרס המכשירים האלה: לחות וקירור. המאבק נגד הערפל הבעיה עם הקירור היא שהוא גורם לנזק לבידוד החשמלי. כשמפעילים את המכשיר באמבטיה קרה ולחה, אדי המים נדבקים לכל דבר. אם הלחות חודרת לחוטים, יכולים להיווצר קצרים חשמליים או קשרים חלודים. כדי לעצור זאת, לא הסתפקנו בסתימה בלבד. השתמשנו בציפויים הידרופוביים על החלקים הפנימיים של המכשיר, ובחומרים אטומים שמונעים את חדירת המים לחוטים. כך הערפל לא יגרום לנזקים. מניעת טיפות המים מגע ישיר עם מים? זו גורם מיידי להרס המכשיר. בנינו את המכשירים האלה עם מעטפת חיצונית חזקה וחיבורים אטומים שיכולים לעמוד בטיפות מים. אבל הטריק האמיתי נמצא במגן שמונח מאחורי הרכיבים החשמליים. למה? כי אם טיפה של מים קרים פוגעת בחוטים החמים, הזעזוע התרמי יכול לגרום לשבירה של החוטים. המעטפת של המכשיר מונעת את זרימת המים לאזורים החמים, כך שהמים זורמים לכיוון הנכון – לכיור, ולא לתוך המכשיר עצמו. חיסרון אחד יש כמובן חיסרון אחד. בגלל כל שכבות ההגנה שהוספנו, האוויר לא יכול לזרום בחופשיות סביב המעטפת החיצונית, כמו במחממים תעשייתיים. זה אומר שהמעטפת עצמה נהיית חמה יותר. ודאו שתשאירו מקום לאוויר לזרום, כדי שהמכשיר לא יתחמם יותר מדי. בנינו את המכשירים האלה כך שיוכלו לעמוד בתנאים קיצוניים. על ידי מניעת חדירת מים ושליטה באדים, המכשירים יכולים לעבוד לאורך זמן. כך תוכלו לבלות יותר זמן בחום, ופחות זמן בהחלפת חלקים פגומים.